ידיעת השינוי

הדבר הקבוע בחיים שלנו הוא השינוי. 

המשפט הזה הוא כל כך משמעותי לכולנו,

אבל בייחוד לנו הנשים,

שהתנודתיות אצלנו היא כל כך דרמטית 

וקורית על בסיס יום יומי.

אנחנו שרגילות לתפקד בכל כך הרבה כובעים ודרישות אינסופיות מהסביבה,

אנחנו שפרק זמן די משמעותי מחיינו עסוקות בנתינה החוצה-

בטיפול בסובבים אותנו,

לרוב לא מספיק מודעות לתנודתיות הזו שהגוף הנשי שלנו חווה,

כל חודש בחודשו לאורך כל החיים.

חוסר המודעות, לא כי זה לא מעניין אותנו (או לפחות את רובנו),

אלא כי פשוט לא לימדו אותנו גורמת לנו לנסות להמשיך לנוע קדימה,

לעיתים בכל הכוח ללא הקשבה לגוף ולשינויים שהוא עובר.

נשים מתנהלות ככה שנים על גבי שנים.

מעמיסות על עצמן עוד משימות, עוד פרויקטים בבית בעבודה,

ממשיכות וממשיכות להעמיס עד שהגוף מתחיל לאותת

או ממש קורס ועוצר אותן.

אז כן לא לימדו אותנו מספיק כבר שהיינו נערות,

להבין את הייחודיות מצד אחד והמורכבות מצד שני

שהגוף הנשי שלנו סוחב על עצמו.

לא לימדו אותנו אבל גם לא לימדו את האמהות שלנו והסבתות שלנו… 

זה משהו שעובר ככה מדור לדור והולך ומתעצם,

בייחוד בתקופה שאנחנו חיות בה.

הציפייה מאיתנו הנשים היא להצליח לתפקד בכמה כובעים בו זמנית,

להתקדם, להצליח, להוכיח את עצמנו כשוות ועוד ועוד...

אז מצד אחד זה נהדר כי אנחנו עצמאיות להחליט,

חופשיות להתבטא ולהשמיע את קולנו,

אבל מצד שני זה יוצר עומסים נוספים על הגוף שלנו שמחייב אותנו להקשיב לו.

בפעם הראשונה שהתחלתי ללמוד על ידיעת השינוי,

הוקסמתי מהקלות והפשטות שבדברים.

הרי אנחנו כל הזמן מחפשות את הדבר הזה הקבוע.

הדבר הזה שיגרום לי להרגיש "הנה הגעתי למקום הבטוח" 

כשבעצם המקום הבטוח הוא ההבנה שהכל משתנה תמיד.

זו הבנה שלקח לי הרבה מאוד זמן להפנים ולהבין,

ועדיין אני ממשיכה לתרגל, ללמוד, לחקור ולהבין מה זה באמת דורש ממני.

והאמת זה לא ממש קל…

אותו מקום יציב ובטוח, קבוע ובלתי משתנה נמצא בתוכי.

זהו אותו ניצוץ אלוהי שקיים בתוכי שיודע את הדרך שלי, שיודע לכוון אותי,

וכל מה שהוא מבקש ממני זה רגע לעצור.

רגע להוריד הילוך.

רגע להקשיב.

ומי כמוני יודעת כמה זה קשה…..

איך אפשר בתוך מירוץ היום יופם לעצור ולהקשיב?

איך אפשר להוריד הילוך מצד אחד ולהגביר את הקצב מצד שני?

ככל שאני מעמיקה בלמידה ובתרגול הזה של ידיעת השינוי אני מבינה שזה אפשרי.

אז מהו בעצם השינוי הקבוע?

אנחנו הנשים ממש כמו הטבע עצמו נעות במחזוריות קבועה,

שאמנם משתנה בתקופות שונות בחיים, אבל ממשיכה להתקיים לאורך כל החיים שלנו.

אנחנו תופחות לקראת הביוץ ומתרוקנות עם בוא הווסת. 

הגוף שלנו עובר כל חודש מסע מרתק של התכווננות להכנות לקראת הריון,

גם אם הוא לא רצוי או בכלל.

המסע החודשי הזה דורש מהגוף שלנו להפריש הורמונים משתנים,

שתומכים בתהליך ועוזרים לגוף שלנו להכין את עצמו לקראת הריון.

ד"ר כריסיטאן נורת'רפ שתבה את הספר המעולה

"גופה של אישה תבונתה של אישה"

מספרת לנו שהמחזור שלנו גם מושפע מהיחסים .שיש לנו עם העולם

ובעיקר מהיחסים שלנו עם עצמנו.

כשאנחנו בעומס, במתח, בחוסר הקשבה לגוף שלנו ולשינויים שהוא עובר,

המחזוריות שלנו נהיית הרבה יותר תנודתית ולא מאוזנת.

נשים יכולות לחוות את זה במחזורי ווסת קשים ומתישים,

או אולי באי סדירות של הווסת,

בתסמינים קדם וויסתיים שונים כמו למשל עצבנות,

.כאבי ראש, כבדות ועייפות והרשימה עוד ארוכה.

המחזור החודשי שלנו מאפשר לנו חלון הצצה אל תוך עצמנו.

הזדמנות להבין כמה מתח ועומס אני חווה ביום יום שלי,

עד כמה אני מבינה מה עובר על הגוף שלי יום ביומו

לאורך כל המחזור חודשי שלי ולאורך כל החיים.

לימדו אותנו שאת הווסת צריך להסתיר-

לשים טמפונים, אולי אפילו לקחת גלגולות,

שיעזרו לנו להמשיך עוד חודש בלי לדמם ולהמשיך כרגיל,

כשבעצם כל אלו רק גורמים לנו להתרחק יותר מעצמנו,

לחוות יותר תנודתיות וחוסר איזון ובתגובה הגוף לא מוותר לנו ומתחיל להשמיע את קולו.

המחזוריות החודשים שלנו מושפעות מאוד ממערכת העצבים שלנו 

כשהמערכת הזו מותשת וסחוטה הדבר יבוא לידי ביטוי בזרימת דם פחות טובה בגוף,

מה שעלול לפגוע במחזוריות הסדירה שלי,

בתנועת נשימה קצרה ושטחית ואז פחות חמצן זורם לתאים

ובתגובה האיברים נדחסים ונוצרת תקיעות שפוגעת בתפקוד הכללי.

ואז אנחנו מתחילות לרוב לחפש פתרונות….

רוב התלמידות שלי מגיעות אליי כשמשהו כואב להן

או שהגוף מאותת להן לעצור ולהוריד הילוך.

ואתן יודעות מה?

אחריי לא הרבה זמן של תרגול והתמדה כמעט כולן שוכחות

מה היה שם בהתחלה כשרק הגיעו.

הכאבים לרוב נעלמים ומתפוגגים כלא היו.

זה השינוי.

לדעת שהכאב הוא סימן עבורי ליצור תנועה חדשה בחיים שלי.

לשנות, לגוון, לא להאחז בדברים.

ידיעת השינוי- פרינאמה

השינוי לא מגדיר אותי אלא הוא חלק ממני, חלק ממי שאני.

אני לומדת להכיר בכך שיש בי כמה חלקים שמרכיבים את השלם שזו אני.

ואז אני מבינה שבו זמנית אני יכולה לחוות גם שמחה וגם עצב למשל ושניהם חלק ממני.

כשאני מבינה שהשינוי הוא הדבר הקבוע בחיים שלי אני למעשה לומדת להתחבר למה שיציב,

ומה שיציב הוא הדרך שלי והאימון שלי בדרך.

זה מה שנקרא אימון באי השתוקקות.

אני לא משתוקקת לתוצאה שתגיע כי היא הרי לא ידועה ומשתנה,

אבל האימון הוא המחויבות שלי בדרך.

.אני מחוייבת להתמיד באימון מבלי להיות אחראית לתוצאה.

ומה בעצם קורה לנו?

התודעה שלנו רואה שקורה שינוי,

.אבל היא לא מסוגלת להאחז בשינוי ולהכיר בו- ואז לרוב מגיע הסבל.

כלומר אנחנו חוות סבל כשאנחנו לא מסכימות לקבל את השינוי שנוצר ומנסות להיאחז בו.

הסבל בניגוד לכאב הוא משתק.

הכאב מניע אותי ויכול להעצים אותי ולחזק אותי.

לעומת הכאב הסבל הוא למעשה חוסר היכולת שלי להתמודד עם הכאב

והרצון שלי להחזיר את המצב אחורה.

אז האימון שלי הוא ללמוד להכיר בכך שהשינוי לא מגדיר אותי,

אלא הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני.

השינוי הוא הדבר הקבוע בחיים שלי

כשאני מבינה את זה אני מפסיקה להאחז בדבר הקבוע

ומבינה שהכל משתנה תמיד.

אני לומדת להקשיב לשינויים שאני חווה בגוף שלי,

. לומדת לחזק את העוגנים הפנימיים שלי,

שעוזרים לי למצוא פיסה של שקט ויציבות בתוך תנודתיות החיים.

ובתוך הגוף שלנו אנחנו יכולות למצוא כמה עוגנים כאלה

שזמינים לנו וויכולים לעזור לנו למצוא נינוחות ושקט

בתוך התנודתיות הבלתי פוסקת של החיים. 

אז מי הם העוגנים שיש לנו בגוף?

האגן שלנו למשל הוא עוגן בסיסי בגוף שלנו.

הוא המיכל שלנו שמכיל את כל החווויות והסודות הכי כמוסים שלנו

שחווינו לאורך כל החיים.

הנשימה שלנו היא עוגן נוסף זמין ובסיסי כל כך.

אני יכולה לזהות את השינוי דרך התבוננות בנשימה שלי.

הנשימה מחזירה את התודעה שמשוטטת אי שם בחוץ לחזור הביתה אל הגוף.

בעזרתה אני חוזרת להיות נוכחת כאן ועכשיו ברגע הזה.

המולבנדה שלי- שבשפה יתר עממית זה אותו ציר ליבה פנימי שיש לכולנו,

שגם הוא משתנה ומושפע מאוד מהשינויים שאנחנו חוות

.אבל הוא מהווה כמו מיתר פנימי יציב ששומר עלינו יציבות גם בתוך הסערה.

אנחנו מחזקות אותו בתרגול היוגה הנשית דרך עבודה של נשימה סרעפתית

וחיבור לרצפת האגן וחיזוק של שרירי הליבה.

.

יש גם טכניקות שונות של מדיטציה שעוזרות לנו למצוא עוגנים.

למשל הטכניקה של מיקוד באובייקט אחד לאורך זמן.

זה גורם לכל רעשי הרקע להעילם ומשקיט את התודעה שלי

ועוזר לה להיות נוכחת באובייקט ובמיקוד בו.

אז לסיכום,

אנחנו מבינות שהכל משתנה.

ותקופת הקורונהה פתחה בפניי הרבה מאיתנו פתח להבין ששום דבר לא קבוע.

הגוף הנשי שלנו נמצא כל הזמן בשינויים.

אם נלמד להקשיב להם, נלמד להכיר בהם ולא נאחז בחיפוש אחר הקבוע, 

 נתמיד באימון ובדרך

נצליח לחוות תנודתיות הרבה יותר מתונה

ופחות קיצונית בשינויים שאנחנו חוות.

אם בא לך להעמיק את הידע על הגוף שלך,

להכיר תרגילים שיעזרו לך להסתנכרן יותר בקלות עם השינויים שאת חווה

בכל גיל ולאורך כל החיים,

הקורס הזה הוא בשבילך.

ידע רחב על הגוןף שלך, תרגילים ותרגולי יוגה נשית מלאים 

שיעזרו לך להסתנכרן עם השינוי הקבוע בחיים שלך