סוקא דוקהה וויוקה
כמה פעמים יצא לך להרגיש שברגע אחד את מרגישה מעולה שמחה, אנרגטית ומלאת חיות וממש כמה רגעים אחריי נופלת עליך תחושת כבדות, מלאות, עייפות ודכדוך?
המאמר הזה יעשה לך קצת סדר והכי חשוב יעזור לך להרגיש שאת לא היחידה שמרגישה ככה….
.נעים להכיר- סוקהה, דוקהה ויוקה
כולנו חוות את התנודתיות הזו בין דברים שמשמחים אותי (סוקהה- סוכר)
לבין דברים שגורמים לי סבל ומכאיבים לי (דוקהה- דיכאון)
אז לפניי שנצלול פנימה בואי רגע נבין מה זה סוקהה, דוקהה וויוקה
סוקהה- נעם, שביעות רצון, קלילות, הרחבת הלב ללא דיעה. אינה תלויה בדבר.
דוקהה- סבל, עכירות, ריקות, חוסר שביעות רצון, צער, תסכול, כאב, חוסר נוחות וכאב.
ויוקה- מצב של כושר הבחנה, התבוננות
תרגול היוגה הנשית מאפשר לי מרחב של התבוננות והקשבה פנימה,
לשינויים ולתנודתיות הזו שאני חווה בין שמחה לסבל- בין סוקהה לדוקהה.
במהלך כל תרגול אני מקבלת מידע חדש עצמי שלרוב מוסתר בתוך רעשי הרקע של היומיום.
נוצר חיבור עמוק ביני לבין הגוף שלי שמגיב לרגשות, למחשבות, לתשוקות ולפחדים שלי בתגובה שרירית.
כך לשמעשה התרגול הוא לא רק הזדמנות שלי להתחזק ולחזק את עצמי מבפנים
אלא ממש פותח בפניי הזדמנות לחקור את עצמי
וללמוד להתבונן על דפוסי התודעה וההכרה שלי במצב רגשי שכל הזמן משתנה.
נעים לי, לא נעים לי,
יש לי סבלנות או שאין לי היום
יש תשוקה פנימית יותר או פחות היום וכו'...
אני לומדת לתרגל עם כל מה שנוכח כרגע בחיים שלי.
מה שחשוב זו המוטביציה שלי לשינוי וחקירה פנימית.
להבין את החיים שלי בדיוק כפי שהם וללמוד לפתח חמלה פנימית כלפי עצמי,
כלפי הגוף שלי שכל הזמן משתנה, וכלפי הסובבים אותי- שגם הם כל הזמן משתנים…
חשוב להבין שמצב של סוקהה זה לא בהכרח עונג עילאי.
סוקהה אמיתית היא מצב מנטלי שאין לי בו דעה.
זה מצב של התבוננות (to be) ולא בהכרח (to do)...
בתוך הסוקהה יש יסודות של דוקהה- דווקא בתוך הכיף יש פחד שזה יסתיים הדבר הזה.
באותה המידה גם בתוך הדוקהה יכולה להיות המון סוקהה.
יכול להיות מצב שאני נמצאת במקום קשה ומפחיד כרגע בחיים שלי,
ואני לומדת להתבונן עליו ולחוות נינוחות ולדעת שהוא מהווה עבורי סמן דרך.
זו למעשה הויוקה (יכולת ההתבוננות שלי).
אם קורה סבל או משהו שמטלטל אותי כרגע בחיים שלי,
אני לא יכולה בהכרח לתקן את מה שקרה,
אבל בהחלט אני יכולה ללמוד להתבונן ולבחון את מה שקרה ממרחק מסוים,
ולא מתוך אדישות כפי שזה עלול להראות למי שמתבונן בי מבחוץ.
התרגול של סוקהה ודוקהה ביומיום מלמד אותי להוציא את עצמי מהתמונה
ולהתבונן על הסיטואציה ממרחק.
לנשום ולהבחין מה קורה לפניי שאני מגיבה.
הנשימה שלנו היא למעשה הגשר שבין הגוף לתודעה.
היא עוזרת לנו ללמוד להתבונן על הסיטואציה בלי להתערבב איתה,
כי כשאני כן מעורבבת הגוף מגיב- כלי הדם מתכווצים והשיפוט שלי לא בשיאו.
דרך החיבור לנשימה וחיבור לויוקה אני מפתחת יכולת הבחנה והבנה שהכל קורה לטובתי העליונה,
ויש מתנה שמסתתרת מאחורי הקושי שאני חווה.
התרגול למעשה עוזר לי מצד אחד לשחרר את הנוקשות הפיזית שנספגת בגוף כשאני חווה עומס ומתח,
והחיבור לנשימה מאפשר לי להשיב את התודעה רגע חזרה לכאן ועכשיו לנוכחות ושהייה ברגע הזה.
ככה עם הזמן ועם התרגול אני לומדת לעצור את מירוץ היום יום העמוס
לומדת להחזיר את התודעה הביתה אל הגוף שלי שנוכח ברגע הזה- כאן ועכשיו.
הנשימה מהווה עבורי גשר בין הגוף לתודעה,
הגוף שיודע להיות רק במקום אחד ובזמן אחד,
לבין התודעה שנעה כל הזמן קדימה ואחורה.
המחשבות שרצות בין הספקתי ללא הספקתי,
רשימת המטלות הארוכה שרק הולכת וגדלה לה
והתנודתיות הזו של התודעה בין עבר לעתיד…
ההתפצלות הזו יוצרת מאבק פנימי עמוק,
בין תנועה ליציבות.
מאבק בין רצוי למצוי.
בין מה שנוכח כאן ועכשיו לבין מה שהיינו רוצות שיהיה.
שם נמצא הסבל בפער הזה שבין הרצוי למצוי.
האימון למעשה עוזר לנו להשקיט את התודעה הסוערת
ומלמד אותנו להיות בנוכחות מלאה ברגעי החיים שלנו.
דרך החיבור למולבנדה אותו עוגן פנימי שמעניק לנו יציבות וביטחון,
אני מתחילה לפתח כושר הבחנה ויוקה בין הסוקהה לדוקהה.
אני לומדת להתבונן ולחוות את כל מה שעובר עליי יותר ברכות ובחמלה.
ההבנה הזו שיש בי כל מיני חלקים שמתקיימים בתוכי בו זמנית, שלעיתים הם סותרים אחד את השני,
יוצרים בתוכי הקלה מסוימת.
אני מבינה שאני גם וגם ואני לומדת להתבונן על כל התנסות שאני חווה,
בין אם היא מעוררת בי תחושת סוקהה ובין אם היא מעוררת בין תחושת דוקהה
כחלק ממני מהדרך שבה אני צועדת.
ברגע שההכרה בהירה כך גם שביעות הרצון שלי מהחוויה תושפע.
התחזקות הויוקה מחזקת את האינטואיציה ומחבר אותי לרמות תודעה גבוהות יותר.
דווקא במקומות שפחות נעים בהם אני נדרשת להפעיל דברים חדשים שבסופו של דבר יצמיחו אותי.
אז צעד ראשון כדי להתחיל את החקירה המעניינת הזו
הוא לעצור ולהתבונן במה שקורה לי עכשיו בגוף- איך אני נושמת,
מהם התחושות הפיזיות שאני חווה בגוף
והאם יש מרחבים שחווים כאב או עומס כרגע,
מה מצב התודעה שלי (רועשת וגועשת או יותר שלווה ומכונסת)
הצעד הבא הוא להתחבר לנשימה.
פשוט להתחיל לנשום נשימות מלאות וביטניות.
הנשימה כפי שהבנו כבר מסייעת לתודעה שמשוטטת לה שם בחוץ
לחזור הביתה אל הגוף שנוכח כאן ועכשיו.
ומשם פשוט להתחיל לנוע ולתרגל תוך הקשבה פנימית לתכנים שעולים ברמה הפיזית בגוף,
לתחושות הרגשיות שמשתנות גם הן במהלך התרגול.
ובהמשך כדי באמת ליישם את הדברים ולתת לתכנים העמוקים לעלות
זו ההתמדה בדרך,
הסבלנות, ההקשבה והחמלה הפנימית שלי לגוף המשתנה שלי
שזקוק לי שרק אקשיב לו.